בלוג מוזיאוני חיפה

פייסבוק הרגה את כוכב הגלריות- האם הסלפי שלך שווה 100K$?

שירת הברבור של האמן המתבודד בסטודיו- הרשתות החברתיות משנות את עולם האמנות

05 אפריל 2017

מאת: ליאור יעיש

שתפו

האם הגלריות הן הפרינט של עולם האמנות? הדמוקרטיזציה שנגזרת משוויון המשתמשים ברשתות החברתיות ערערה את הסדר הישן של עולם האמנות. המעמד היצירתי נכסף ל"אביב ערבי" משל עצמו. אמנים מעדכנים חשבונות פייסבוק, איסטגרם, טוויטר, וסנאפצ'ט על בסיס שוטף, לעתים השרבוטים עדיין לחים, ומקש הריפרש מעודד את המשך הייצור

האם גם את\ה יכול\ה להפוך לקופסת השימורים הבאה של קמפבל? 100,000$ לסלפי אינסטגרם, הסכום בו מכר האמן האמריקאי ריצ'רד פרינס צילומי מסך של משתמשי האפליקציה, ביניהם מתבגרים רנדומליים, וידוענים משופשפים יותר ופחות, תוך מעקב דרך חשבון האינסטגרם האישי שלו. הוא לא עשה יותר מאשר לאתר, לשכפל ולתלות בגלריה "גאגוסיאן" הניו-יורקית, את אשר הטבע ויצר המציצנות\חשיפה עשו. הצגת 37 צילומי מסך כאלו עוררה עליו את זעמם של מתבגרי רשת, שנזכרו שהדוד החרמן והמשועמם מהבלוק עדיין בסביבה, כאשר הופתעו לראות את צילומי הסלפי שלהם נסחרים בסכומי כסף מוגזמים של עולם האמנות. פרינס אף נתבע על ידי צלם אחר בדבר הפרת זכויות יוצרים בתערוכה זו.

 

תחיית הצנזורה

"כת שטנית וקניבלית, המפתחת פטישיזם כלפי כל מה שנדמה צעיר, ועוסקת בעיצוב פנים שהתחפש לציור פרוגרסיבי", כך כינה האמן הקנדי בראד פיליפס את עולם האמנות העכשווית בטקסט שפרסם במגזין Vice. פיליפס יודע, כיוון שאותה כת סימנה אותו כאמן צעיר מבטיח, רק בזכות מעקב אחר חשבון האינסטגרם שלו. הוא ציין בין היתר שכל המכירות שביצע הגיעו בעקבות חשבון המשתמש שלו ברשת החברתית, ללא תיווך גלריה.

"דיוקנה העירום של השרה שקד בתערוכת הבוגרים של שנקר עבר צנזורה מהירה יותר מהשפעת המהפכה המשפטית אותה היא מנסה להוביל"

החופש האמנותי שמאפשרת הרשת אינו ודאי. הצנזורה של הרשתות החברתיות, גם היא מושמצת באותו ראיון, כאשר פיליפס מתאר הליך שבו דימויים המפורשים כפרובוקטיביים על ידי תקנון אינסטגרם, הוסרו מהחשבון שלו. זאת לעומת חברות המפרסמות באותו תאגיד ומשתמשות בטכניקות מכירה דרך שימוש בגוף הנשי, שזוכה לעידוד דרך הקודקס האתי העקמומי של הרשת. עדיין, ניתן לראות שהצנזורה חזרה לאופנה ומיטב הפוליטיקאים המעודכנים ממהרים לאמץ אותה כפרקטיקה גורפת לייקים. הכרזות שנתלו במסדרונות המוסד האקדמי "בצלאל" והציגו את ביבי כאשר חבל תלייה מתנוסס מול פרצופו התפשטו במהרה במרחב הרשתי וזכו לגינוי תקיף מפי מיטב הפוליטיקאים, או מתחזקי עמודי הפייסבוק שלהם. דיוקנה העירום של השרה שקד בתערוכת הבוגרים של שנקר עבר צנזורה מהירה יותר מהשפעת המהפכה המשפטית אותה היא מנסה להוביל. ערוץ היוטיוב ההומוריסטי של האמנית נטלי כהן וקסברג גרר אותה להכרות מקרובת עם ספסלי המשטרה המחוזית. קיימים גם אמנים שלמדו להשתמש בכרס הרכה של המשטר תחתיו הם חיים למינוף קריירות דרך הרשתות, יתכן והבולט ביניהם הוא האמן הסיני איי וייוויי.

 

זונות רייטינג, פריס הילטון ואיי וייוויי שוברים את הרשת החברתית בסלפיז מתוך פתיחת תערוכה של איי בפריז

 

הרשתות החברתיות היחידות בהן הפער מוטה גברים, הן הרשתות ה"טכנולוגיות" או ה"עסקיות" כמו גוגל פלוס ולינקדאין

 

ה"טעם האישי" משמש את הסובייקט בכדי למקם את עצמו ביחס לכלל, זה נכון לגבי שדות שונים- העדפות בתחומי מוזיקה, פעילות ספורטיבית, עיתונות, אמנות, שימוש בשפה וכלי תחבורה. במקרה של צרכן תרבות "אנין טעם", הוא יעדיף לסמן חוצץ בינו לבין העדפות ההמון. לפי הסוציולוג פייר בורדייה במאמרו "המטמורפוזה של הטעם", כאשר מוצר תרבותי מסוים שהיה נחלת מעטים, הופך ל"המוני", הצרכנים שתופסים עצמם כמתוחכמים יעברו לבחור במוצר בעל נדירות מובהקת יותר. מצלמת האינסטגרם של האמנים אינה מתנהגת בצורה שונה, "גלילה אחורה בחשבונות של אמנים, חושפת שימוש אובססיבי בפילטרים שונים עם תחילת השימוש באפליקציה. כיום, אמנים שמחשיבים את עצמם מעודכנים לעולם לא ישתמשו בפילטר, זה נחשב הכי סחי וחסר מודעות. אמנים פעילים באינסטגרם חוזרים לצלם במצלמות DSLR ולהטעין ביצועי מצלמה מהוקצעים מול אלפי העוקבים שהצטברו", מסכמת האמנית מיכל מקרסקו את המטמורפוזה של הלייק. לאחרונה היא הציגה צילומים מתוך חשבון האינסטגרם שלה בתערוכה "תלווה אותי הביתה" שהוצגה בגלריית המדרשה, "המצלמה ככלי, שירתה גברים- צלמים לאורך תולדות הצילום. בצילומי האינסטגרם שלי המצלמה היא הצצה אינטימית לרגעים פרטיים, המשך לשיחה שלי עם אדם מסוים".

 

"סימה" מתוך חשבון האינסטגרם של מיכל מקרסקו
חכמה בשמש, חשבון האינסטגרם של מיכל מקרסקו

 

"תלווה אותי הביתה" מיכל מקרסקו בפתיחת התערוכה שלה בגלריית המדרשה, תמונה מתוך הפייסבוק

 

"אני מעלה ציור (לפייסבוק) ואז מרגיש שאכלתי יותר מדי צ'יפס"

 

טכנופוביה היא פריבילגיה שהמוח היצירתי אינו יכול לאפשר לעצמו: "אמנים מפציצים על בסיס יומי את חשבון האינסטגרם ובונים עסק. יש כאלו שממש ביססו קריירה דרך הפגזת ציורים בפייסבוק. הרבה אמנים גם מתחילים להציף בלייקים אמנים אחרים לפני פתיחות תערוכה שלהם בשביל לקבל אטנדינגז בתמורה. אם מדובר בפתיחה חשובה, יש גם כאלו שמשלמים לאנשי מקצוע שיתפעלו עבורם את החשבון לפניה", מציינת האמנית מלכי טסלר. לגבי יצירות פייסבוק ויראליות, אמנית אחרת שהעדיפה להישאר בעילום שם מציינת: "אנשים רוצים לראות ציורים נוחים לעיכול, נושאים שמוכרים להם מכותרות עיתונים, עובדים זרים, שדים עדתיים, ארכיטקטורה מוניציפלית, קווי מתאר חזקים, משטחי צבע גדולים, אור-צל קיצוני, תמונות צבעוניות עם דימויים חזקים וברורים, מי שמצייר מסר מידי מקבל הרבה יותר לייקים יחסית לדברים מופשטים יותר או פחות מוגדרים וברורים".

עדיין, ניתן להבחין בין שני דורות של אמנים, הדור הישן שקנה הכרה ממוסדת מבעלי גלריות, מוזיאונים, אוצרים וסוכני תרבות נוספים, לבין אמנים מילניאלים שמגיעים לקהל היעד באופן ישיר ללא תיווך. "אתמול הייתי בפתיחת- עשור לפרס רפפורט במוזיאון תל אביב, היה ריק ומדכא" הצייר מריק לכנר מודה שלא בדק את כמות האטנדינגז לאירוע לפני שפקד אותו. "אולי הפייסבוק הוא כמו הקאנטרי של ראשון, קודם פקדה אותו האליטה האשכנזית של ראשון ואחרי זה הגיעו כל האספסוף. אני מקבל 10 הצעות חברות ביום, מרגיש מבוקש כמו רוצח סדרתי. אני מאשר ואז מגלה שרובם הם אינטרסנטים שרק רוצים לייקים לציורים שלהם, מציפים בציורי דודות מופשטים אקספרסיביים באקריליק. יש גם כאלו שנוסעות למוזיאון, לא כדי להסתכל באמנות, אלא כדי לתייג עצמן ליד יצירה. הפסקתי לפרסם ציורים כדי לא להשתתף במשחק הזה, נהייתי הצנזור הראשי של עצמי. אני מעלה ציור ואז מרגיש כאילו אכלתי יותר מדי צ'יפס. זאת זירת קרב שנעה מדמוקרטיה לאנרכיה". למרות זאת, יתכן ואוכל מהיר יותר אפקטיבי להעלאת המורל, "אני חושבת שלייקים לציורים זה די ממכר. לפעמים זה גורם להציג ציור לפני שהוא באמת גמור. אבל לדעתי זה גם בסדר, להציג דברים בהליך. לי אישית זה עזר להכיר הרבה אמנים אחרים מהארץ ומהעולם וגם לקבל פידבק ולהציג במקומות. הבעיה היא כשהלייקים הופכים למטרה. השימוש ברשת הוא פשוט הרצון להרגיש שאוהבים את מה שאנחנו עושים והפייסבוק הפך לנתיב קל ונוח לסיפוק מידי מהבחינה הזאת" אומרת האמנית לריסה מילר.

 

מלכי טסלר בפייסבוק
מלכי טסלר בפייסבוק
עם האמן יאן ראוכוורגר, חשבון הפייסבוק של לריסה מילר
גובלן גורף לייקים, חשבון הפייסבוק של מריק לכנר בפייסבוק
מריק לכנר מתויג ביריד צבע טרי

 

נשים הן המובילות בשימוש ברשתות החברתיות, ובפרט ברשתות מבוססות התמונה, המתאפיינות בדומיננטיות נשית מובהקת. סטטיסטיקות השימוש באינסטגרם, פינטרסט ופייסבוק מעידות על פער גדול בנוכחותן בעולמות הפנאי. הרשתות החברתיות היחידות בהן הפער מוטה גברים, הן הרשתות ה"טכנולוגיות" או ה"עסקיות" כמו גוגל פלוס ולינקדאין. האמנית עמליה אולמן משתמשת באובייקטיפיקציה שנגזרת מהרשתות כאמצעי שיקוף אירוני לגולשת ה"אופנתית", עליה אינסטגרם מבססת רווחיה. היא עושה זאת באמצעות חשבון אינסטגרם המציג באופן אירוני גולשת מסוג זה.

 

#עבדי ההאשטאג


במאמר "פועלי אמנות: בין אוטופיה לארכיון" הפילוסוף, חוקר המדיה ומבקר האמנות, בוריס קרויס חוזה שהמרחב האוטופי של האמנות ברשת ישתנה. האוניברסאליזם שמובטח ממיקום יצירת אמנות בטריטוריה רשתית אינו הבטחת נצח. מלחמות סייבר, בהובלת האקרים פרטיים, גופים פוליטיים וכלכליים, יכריעו את המציאות הוירטואלית וההטרוטופית, שתמשיך לשנות באופן מהותי את אשליית הגלישה החופשית כפי שנחווית היום. למרות זאת, ה"ארכיון" שהוא סך כל הצטברות יצירות האמנות העכשווית ברשת, מבשר על מגמה אופטימית עבור פוטנציאל קריאה מחודש בשאלת הסלקציה ההיסטורית של תולדות האמנות. עדיין, חופש התנועה החדש מאפשר לאמן להשתחרר מיחסי הכוחות המקומיים לעבר מרחב התפשטות אופקי יותר, תודות להתרופפות משטור שומרי הסף: גלריסטים, מבקרי אמנות, אספנים ומוזיאונים.  

 

נטורליסטית, לריסה מילר מציירת בפייסבוק
התיוג הוא המסר, עבודות על קרטון מתוך האינסטגרם של לריסה מילר

 

אשכול התערוכות אנונימיX המוצג בימים אלה במוזיאון חיפה לאמנות עוסק במערכות היחסים המגוונות בין אמנים, קהלים ומשתתפים ובאופן שבו הן ממחישות את התשוקות המתחרות זו בזו לפרסום ולפרטיות.

בחזרה לעמוד הראשי של הבלוג

עוד במוזיאוני חיפה