נולד בישראל, 1959, חי ויוצר בתל אביב

מאז שנות ה 80-של המאה ה 20- עובד עדו בר-אל עִם ועל מצעים משומשים, שהוא אוסף ומלקט ברחובות העיר. האסתטיקה שפיתח משקפת את הדיאלקטיקה בין רדי-מייד ליצירה, ובין עיסוק פנים-אמנותי למטענים התרבותיים- הכלכליים- הפוליטיים הדחוסים בחפצים מצויים. העבודות שבתערוכה נעשו תוך מינימום התערבות בחפצים שנאספו בפריז, בתל אביב ובתאילנד. בעולם גלובלי של סחורות ושל תקשורת המונים מיטשטשת החשיבות של מוצאם האתני של החפצים, ובכל זאת, פה ושם, מבצבצים סימנים של תרבות חומרית וניואנסים של טעם מקומי. שקי אורז מתאילנד, אריזות חג מולד מפריז או שלטי בחירות מישראל יכולים להיות ספציפיים וכלליים, ממש כפי שמטרייה כחול-לבן היא, למרבה ההפתעה, חפץ פריזאי.

הפעולות של בר-אל הן במובהק פעולות של זיהוי, איסוף, הצבעה ובחירה. הסטודיו שלו נראה כמו מחסן חפצים, שבדרך נס הופכים בזה אחר זה לעבודות אמנות. שלט תחנת האוטובוס הצהוב, המוברג לתוך רגליים של כיסא מסתובב, נדמה כמו פרפרזה מקומית משעשעת במיוחד לגלגל אופניים (הפריזאי וניו יורקי ) של דושאן - מרכז חולון ,דרך בגין, הכרמלית.