בשנות השלושים והארבעים גדל בארץ היקף האוכלוסייה היהודית המהגרת ממזרח אירופה ומרכזה, ובעקבות מלחמת העולם השנייה נותק הקשר הכלכלי עם ארצות אירופה. באותה עת גברה הדרישה לייצור כלים שימושיים ולכלי נוי מקומיים והוקמו מפעלים תעשייתיים מחיפה שבצפון ועד באר שבע בדרום כדי לספק את דרישות השוק. מפעל אחד התבלט בשפתו העיצובית ובחומרי הגלם שבו השתמש - "נעמן פורצלן", אחד המפעלים הראשונים של התעשייה הקיבוצית, אשר כליו נכחו כמעט בכל בית בעשורים הראשונים של המדינה והוענקו כמתנות יקרות ערך. עם פתיחתו בשנות השלושים, ליד עכו, מפעל "נעמן" ייצר לבנים שרופות לבנייה. בשנות הארבעים הוקמה במפעל מחלקה לכלי בית מחרסינה. קו העיצוב הראשוני של המפעל התבסס על חיקוי של תוצרת מזרח אירופית, המחקה בעצמה מודלים ממערב אירופה. משנות השישים החלה להתפתח במפעל "נעמן" דרישה לעיצוב מקורי. המעצב הראשי, שמעון בדר, עיצב מערכת כלים לנשיא המדינה יצחק בן-צבי, בהשראת כלי החרס שבתוכם נמצאו המגילות הגנוזות - מגילות ים המלח. קווי ייצור מיוחדים הוקדשו במפעל למוסדות ולבתי מלון. בעשור זה התפתחו עיצובים השואבים השראה מן הפולקלור המקומי ומסמלים ממלכתיים הנוגעים לתיירות מקומית ולייצוא מוצרים מקומיים לחו"ל, ולכך התווספו מוטיבים אוריינטליים. בשנות התשעים המפעל נמכר ליבואן אשר סגר לבסוף את שעריו ב-1996 ובחר להשתמש בשמו ליבוא מוצרים מתוצרת סין.