נולד בקיבוץ שריד ב-1981, חי ועובד בתל אביב ובאמסטרדם.

אורן הופמן עוסק בעבודתו בפער שבין הראייה האנושית לבין זו של המצלמה וביחס שבין מראית העין למראית האין. הכתם העיוור של הצילום הופך בעבודתו לדימוי העיוור. עבודתו מקיימת יחסי גומלין עם המצלמה, כרואה וכמראה את מה שלא נראה ללא תיווכה. המצלמה מתעדת עבור הופמן את מה שהציג לעינה: אובייקטים פיסוליים, אסמבלז׳ של חומרים ושל חפצים שברא עבורה. עבודותיו, המתארגנות בסדרות, קורצות לצילום הטיפולוגי ולתפיסה המסורתית של צילום כלוכד רגע מסוים, אולם הן נמנעות במודע משימוש בטכנולוגיה דיגיטלית.