הילה בן ארי

נולדה בקיבוץ יגור, 1972
חיה ויוצרת בתל אביב

הילה בן ארי יוצרת מחווה לעמליה כהנא כרמון ומתייחסת למוטיב הנסיעה החוזר בסיפוריה, ולמעשה, לנסיעה שאינה מובילה בהכרח לחופש, אלא מדגישה דווקא את המוגבלות והפגיעוּת של הגוף הנשי. עבודות הווידיאו שלה מהשנים האחרונות מתמקדות בדימוי של דמות נשית הניצבת בתנוחה מאתגרת: עומדת על רגל אחת על קורה או מותחת רגל כלפי מעלה, וכאן - בתנוחת "גשר". המצלמה של בן ארי נייחת, והתמונה נראית כמעט סטטית, עד שמבחינים בתנועות הקלות של נשימה או של תזוזה הנובעת מהמאמץ הגופני. כשצילמה את הדמות המבצעת "גשר" על עגלה רתומה לסוס, חשבה בן ארי על הדמויות הנשיות של כהנא כרמון - הנוסעות באוטובוס, בעגלה, או במטוס - ומלוות בדרך כלל בגברים אשר לוקחים אותן או מוסרים אותן. בעבודת הווידיאו האילם, כל מרכיבי התמונה - הסוס הרתום, העגלה הדוממת, דמותו הנעדרת של העגלון וכמובן הדמות הנשית - נתונים במצב שבין תנועה לאי־תנועה, בין התנגדות לכניעה.


עמליה כהנא-כרמון

נולדה בקיבוץ עין-חרוד, 1926
חיה בתל אביב

במרכז כתיבתה של עמליה כהנא-כרמון - כלת פרס ישראל לספרות (2000) - עומדת הוויה נשית במצבים של פגיעוּת נפשית, כלכלית וגופנית. הדמויות הנשיות בסיפוריה סובלות לא פעם מאלימות שאינה בהכרח גלויה לעין, אלא נחשפת בהדרגה מתוך יחסי זוגיות ומתוך הסדר החברתי שהן נתונות בו. כהנא-כרמון הגדירה עצמה כאישה־סופרת והדגישה את ההבדל בין כתיבה נשית לכתיבה גברית. לטענתה, חוויית הקיום הנשי בספרות העברית נידונה למעמד שולי ונחות בגלל שליטת המודל הגברי.