רויטל בן אשר פרץ

נולדה בנתניה, 1969
חיה ויוצרת בתל אביב

אחד העקרונות המנחים את רויטל בן־אשר פרץ בעבודת האוצרות הייחודית שלה הוא שילובם של מי שהיא מכנה "נון אמנים". בפרויקטים המגוונים שאצרה לאורך השנים הורחב המושג והתפתח: משיתוף פעולה עם אוכלוסיות שוליים קשות־יום דרך עבודה עם אנשי אקדמיה, מדענים ומפחלצים ועד להצגתם של אוצרים בתערוכה "אוצרים בע״מ" (מוזיאון פתח־תקווה לאמנות, 2011). הבחירה בבתה רות, בת 10, מסמנת סוג חדש של" נון אמנית", וכן מהלך רפלקסיבי המשלב בין האישי למקצועי. המשולש א.א.א. (="אוצר אוצר אוצר"), מקבל אגב כך משמעות נוספת - אם, אמנית, אוצרת - מהלך הבוחן את האתגר הנשי של להטוטנות בין כובעים שונים ופונקציות שונות.


רות פרץ בן אשר

נולדה בתל אביב, 2003
כך כותבת רויטל בן-אשר פרץ על העבודה המוצגת: "עם קמילתו ושחיקתו של הגוף המתבגר, מופנה מבטי אל ניצן בבואתי הנרקיסית והפורחת; ילדה-נערה תוססת, מלאת תשוקה, המפלרטטת עם פיתויי הגוף והנפש ,ונעה בין מחוזות המוּדעות להעדר מוּדעות. רות מבלה שעות ארוכות ביום במהופך, בפעילות גופנית הכוללת עמידות ידיים ועמידות ראש. תוך תרגול היא משליכה ומשעינה את כפות רגליה היחפות והמאובקות על קירות הבית, מותירה עליהם עקבות מפוחמים. זעקת תחינה חוזרת בוקעת מגרוני וקוראת לסדר ולניקיון: 'לא רגליים על הקיר!'. בעבודת הווידיאו עושה רות שימוש הומוריסטי במשפט הטורדני, שהפך למנטרה יומיומית שגורה ,ומגישה אותו כפזמון - שיר מלווה בריקוד".