דגנית ברסט

נולדה בפתח תקווה, 1949
חיה ויוצרת בתל אביב

וירג'יניה וולף היא אחת מ-39 הנשים שלכבודן נערך שולחן ארוחת הערב החגיגית של ג'ודי שיקגו. בעוד שיקגו שוקדת על יצירת קאנון נשי בחוף המערבי של ארה"ב, יצרה דגנית ברסט בישראל עבודות המתייחסות לדמותה של וירג'יניה וולף ולספרה אורלנדו. עבודות אלה, שזכו למעמד איקוני בתולדות האמנות הישראלית, מצביעות על חשיבותה של וולף להשקפותיה הפוליטיות והאמנותיות של ברסט.
התערוכה, שנפתחה עם רוזה לוקסמבורג, יונה הנביאה, המלכה ליר (1975) של מיכל נאמן, ננעלת עם עבודותיה של ברסט המסמנות עיגול סביב וולף. שלושת העבודות הללו, משנות ה-70 של המאה ה-20, מסמנות את ראשיתו של העידן החדש שהתערוכה מבקשת לשרטט: ארבעה עשורים של יצירה שבהם נטרפו הקלפים המגדריים, שעמדו בבסיס עולם האמנות במשך מאות שנים.


וירג'יניה וולף

1882, לונדון, בריטניה
1941, סאסקס, בריטניה

ב-1904, לאחר מות אביה, החלה וירג'יניה וולף לפרסם מאמרים במוסף הספרותי של הטיימס, ומאז ועד מותה פרסמה כ-500 מאמרים וספרים. יצירתה הספרותית נחשבת לאחת המרכזיות בזרם המודרניסטי, לצד יצירתם של מרסל פרוסט וג'יימס ג'ויס. בחדר משלה, ספרה מ-1929 המהווה ציון דרך בחשיבה הפמיניסטית, ניסחה את המכשולים והדעות הקדומות העומדים בפני נשים סופרות, והעלתה את הטענה שנשים זקוקות להון עצמי בסיסי כדי שתוכלנה ליצור. ב-1938, עם עליית הפשיזם באירופה, כתבה את המסה "שלוש גיניאות", שדנה בקשר שבין הזכות לחינוך ולתעסוקה לנשים לבין קידום השלום, החירות והצדק.
וולף עסקה רבות בסוגיות פמיניסטיות, ובספריה חשפה הוויה ותודעה נשיות, אשר הציעו חלופה לתפיסת המציאות הפטריארכלית. ספרה אורלנדו (1928) עוקב אחרי תהפוכות חייו של הגיבור, שנע בין עיסוקים, תקופות ומעמדות שונים, ובסופו של דבר מחליף גם את זהותו המגדרית. ב-1941, לאחר שסיימה לכתוב את הרומן האחרון שלה בין המערכות, וירג'יניה וולף שמה קץ לחייה בטביעה בנהר.