סיגלית לנדאו

נולדה בירושלים, 1969
חיה ויוצרת בתל אביב

"מדוע הסתובבה לאחור"?, שואלת סיגלית לנדאו על אשת לוט, "סקרנית, סרבנית, אובדנית"?
לנדאו מציגה חלק עליון של שמלת כלה, שתפרה מרשת מחוכים במידת גוף גדולה. את המחוך טבלה בבריכות המרפא של דרום ים המלח והוא נמלא גבישים. "את יתרת השמלה צריך לדמיין", היא אומרת, "בינתיים נאמר שהיא 'צללה לקרקעית'...".
בשנים האחרונות חלק ניכר מיצירתה של לנדאו קשור בים המלח. האובייקטים השונים שהיא טובלת במים המלוחים, כמו גם ספירלת האבטיחים הגדולה שצילמה שם, טעונים כולם ממילא בדמותה החידתית והטרגית של אשת לוט - האישה שלא צייתה, זו המזוהה יותר מכול עם ים המוות, ועם הקטסטרופה של סדום ועמורה.


אשת לוט

המקרא מקדיש לאשת לוט פסוק אחד בלבד בן שש מילים: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי ,נְצִיב מֶלַח." (בראשית יט, כו). אפילו את שמה לא מציין הכתוב. אבל אשת לוט הפכה לסמל, למיתוס, לתמרור אזהרה. הסיפור ידוע, וכולו סמליות מתומצתת: היה היו ערים משגשגות, סדום ועמורה, אלא שתושביהן "רָעִים וְחַטָּאִים ,לַיהוָה, מְאֹד". החטאים אינם מפורטים ולכן אפשר לייחס להם את כל הזוועות האפשריות. העונש היה רע ומר: "וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה-גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם". לוט הוא הצדיק האחד בסדום, ואף הוא סמל. אלוהים בוחר להצילו ושולח אליו מלאכים, אשר מזרזים אותו ואת משפחתו לברוח מהעיר לפני בוא האסון. הם מורים להם שלא להביט לאחור. אבל אשת לוט מביטה לאחור, קופאת, והופכת לעמוד מלח.