מנאל מחמיד

נולדה באום אל-פאחם, 1976
חיה ויוצרת בחיפה

עבודתה של מנאל מחמיד מתייחסת לספר שיריה של ראדה אל־סמאן לרקוד עם הינשוף, העוסק בדמותו הלא אהודה של הינשוף בתרבות הערבית וביכולות הראייה המיתיות המיוחסות לו. מחמיד מציבה דימויים בעלי גוף ינשוף ופני אישה היצוקים על משטח בטון. הצבעוניות שלהם יוצרת מראה של שדה פרחים הצומח מתוך הבטון. "אני אישה ערבייה בת אלף שנים של מלחמות, פלישות, שריפות, צער וטרגדיות. בין הפסקת אש אחת לאחרת, חלק מזכרי השבט מכריזים עלי את מלחמותיהם. אף כי הצליחו לקבור אותי בחיים לעוד מאה שנה, אני מתרוממת מתוך החול ומתעופפת. אני עייפה מהמוות, מתרבות המוות, מתקשורת המוות, מדובריו הקולניים, מסמליו, מהמיקרופונים שלו ומגולגלותיו התלויות על הדלתות. אני רוצה לחבק את החיים שלי, לא את מותי."
מתוך: לרקוד עם הינשוף (2001); תרגום: מנאל מחמיד


ראדה אל־סמאן

נולדה בדמשק, סוריה 1942
חיה בפריז

ראדה אל־סמאן היא סופרת ועיתונאית העוסקת בכתיבתה בנושאים פוליטיים ופמיניסטיים. ב-1962 פרסמה את ספרה הראשון, סיפור אהבה בשם עיניך הם גורלי, ושנה לאחר מכן, בתום לימודיה באוניברסיטת סוריה, עזבה את דמשק ולא שבה אליה עוד. היא עברה לביירות, עבדה כעיתונאית ופרסמה ספרים שמיצבו אותה ככותבת בעלת סדר יום חברתי-תרבותי-פילוסופי. בספרה סיוטי ביירות (1977) תיארה את מלחמת האזרחים בעיר בשנות ה-70 של המאה ה-20. בסוף שנות ה-60 נישאה למו"ל באשיר אל־דאוק, אבי בנה היחיד. היא הקימה הוצאה לאור משלה ופרסמה בה ספרי עיון, פרוזה ושירה. ב-1993 פרסמה מכתבי אהבה ששלח אליה בשנות ה-60 הסופר הפלסטיני רסאן כנפאני, יליד עכו, שנהרג ב-1972. הפרסום עורר תהודה ציבורית נרחבת ונטען נגדה כי ביקשה להכתים את שמו של הסופר ואת העניין הפלסטיני. מאז 1980 ראדה אל־סמאן חיה בפריז וכותבת בקביעות למגזין בערבית המתפרסם בלונדון.