מיכל שמיר

נולדה ברמת גן, 1957
חיה ויוצרת בגבעת נילי

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 למדה מיכל שמיר לתואר שני בבית הספר לאמנות חזותית (SVA) בניו יורק. חנה ווילקי הייתה אחת המורות בבית הספר, ולמפגשים התכופים ולשיחות האינטימיות ביניהן בנושאי חיים ואמנות הייתה השפעה מכרעת על שמיר. שמיר מציגה עבודות שעשתה עם היוודע דבר מותה של ווילקי וכמחווה למורתה. היא כותבת על כפות רגליה, ומתייחסת לקשר שבין מורה - אמנית - אם. היא אינה שוכחת משפט שאמרה ווילקי: "אמנות צריכה להתקיים במנעד שבין לעיסת מסטיק לבין ליטוף העור השקוף על גב ידה של אמך הגוססת".


חנה ווילקי

1993-1940
ניו יורק, ארה"ב

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה חנה ווילקי מחלוצות האמנות המושגית והפמיניסטית, ואחת הראשונות שהשתמשו בגופן בעבודות צילום, וידיאו ומיצגים. היא צילמה את עצמה עם מסטיקים מודבקים לגופה, והציגה את עצמה בעירום כדוגמנית זוהרת או בהשראת דימויי ונוס. המהלך שלה נועד לפרק את מיתוס היופי ולהתריס כנגד אופני השימוש בגוף האישה בתרבות ובתקשורת. ב-1993 נפטרה ווילקי מסרטן הלימפה. עבודתה האחרונה Intra - Venus שהוצגה בשנה האחרונה לחייה, כללה סדרת תצלומים שחשפו את העקבות שהותירה בגופה המחלה. בעבודות אלה המשיכה ווילקי לצלם את עצמה בעירום ובאותן תנוחות ונוס, והתוצאה הייתה מטלטלת. בבת אחת נטען כל גוף עבודתה באירוניה מצמררת ביחס לייצוגים נשיים. לאחר מותה זכתה יצירתה להערכה מחודשת ותערוכות של עבודותיה הוצגו ברחבי העולם.