רקפת וינר עומר

נולדה בראשון לציון, 1965
חיה ויוצרת בתל אביב

החדר שהעמידה רקפת וינר עומר הוא החדר-שהיה-יכול-להיות לולרי סולאנס. בה־בעת, המיטה שלה מאזכרת גם את מיטה המפורסמת של טרייסי אמין מ-1993 - עוד "ילדה רעה" של האמנות.


ולרי ג'ין סולאנס

1936, ניו ג'רסי, ארה"ב
1988, סן פרנסיסקו ,ארה"ב

ולרי סולאנס זכורה כמי שניסתה להתנקש בחייו של אנדי וורהול, אבל מלבד 15 דקות התהילה המפוקפקות האלה, היא הייתה גם סופרת והוגת דעות פמיניסטית רדיקלית. ב-1968 התפרסם ספרה מניפסט החלאה, שם טענה שיש להכחיד את המין הגברי כדי לשחרר את האנושות מכבליה של מציאות הממון והמלחמות. בילדותה סבלה, לטענתה, מהתעללות מינית מתמשכת מצד אביה, ולאחר שהוריה התגרשו, כשהייתה בת 15, מצאה עצמה חסרת בית. היא סיימה את לימודי התיכון ומימנה את לימודי התואר הראשון שלה בפסיכולוגיה באמצעות עבודה בזנות. בגיל 17 ילדה את בנה וגידלה אותו כאם חד־הורית.
ב-1967 הכירה את אנדי וורהול וביקשה ממנו להפיק מחזה פרי עטה, שעסק בזונה שונאת גברים. וורהול הסכים לקרוא את כתב היד, אך כנראה איבד אותו, וזה היה המניע של סולאנס להתנקש בחייו. ב-3 ביוני 1968 היא ארבה לו מחוץ ל"פקטורי", הסטודיו המפורסם שלו, וירתה בו ובאנשים אחרים שהיו במקום. וורהול הובהל לבית החולים, מת מוות קליני, אך לבסוף התאושש. הוא הגדיר את האירוע כאחת מפסגות חייו וכאישור האולטימטיבי למעמדו. סולאנס הסגירה עצמה למשטרה, הודתה באשמה, ונידונה לשלוש שנות מאסר. לאחר שיחרורה שבה לעקוב אחר וורהול וחבורתו ואושפזה כמה פעמים במוסד לבריאות הנפש. היא התמכרה להרואין והתפרנסה מזנות, וב-1988 נפטרה במחסה לחסרי בית בסן פרנסיסקו, לאחר שחלתה בדלקת ריאות.