תערוכות
בגנו של הגולם
סיפורו של הגולם הופיע בפולקלור היהודי במשך דורות רבים ותיאר יציר בוץ שהופחו בו חיים באמצעות מילים סודיות. מעשה זה נע על הגבול הדק שבין קדושה לטומאה, בין מעשה חכמים למעשה כשפים. האגדה על יציר כפיו של האדם ביטאה את השאיפה לכוח, לשליטה ולנוחוּת. שאיפות אלו נותרו מנת חלקו של האדם עד עצם היום הזה. למעשה הגלמים בחיינו התרבו: הבוץ הפך לסיליקון, ואילו מילות הסתר הפכו לקודים בידי מתכנתים. הגולם לבש דמות של מחשב, טלפון חכם או רובוט.
ראשון, 14.06.20
אוצרות התערוכה: מיכל בן יעקב ודפנה פלק
הומור וסאטירה בהדפסי מלחמה
בתקופת אדו (Edo; 1868-1600) הוטלו צווים ואיסורים שונים על העם היפני. רפורמת טמפו (Tempo Reforms; 1841) אסרה על חיי מותרות ובשנת 1842 נחקק חוק מיוחד שנגע להדפסי העץ ולספרים המאוירים. החוק אסר, בין השאר, פרסום הדפסים בנושא שחקני קבוקי, נערות שעשועים, גיישות וארוטיקה. החוק אסר גם הפקת הדפסים צבעוניים שיש בהם למעלה משמונה צבעים. תקנות אלו הקשו מאוד על המוציאים לאור ועל אמני ההדפס.
שני, 21.10.19
רוחות מלחמה - הדפסי תעמולה יפניים בתקופת מלחמת סין יפן הראשונה ומלחמת רוסיה יפן
באמצע המאה ה-19, לאחר כמאתיים וחמישים שנות הסתגרות, יפן פתחה את שעריה למערב ובעקבות כך נוצרו קשרי מסחר עם מדינות שונות. כמו כן, הוקם צבא גדול על מנת להגן על האינטרסים האסטרטגיים של יפן במדינות השכנות, כשם שעשו מעצמות רבות בעולם באותה תקופה.
בשלהי המאה ה-19 גברו הסכסוכים הטריטוריאליים שהיו ליפן עם סין על אדמת קוריאה והיא שלחה כוחות צבא לאזור. בראשית המאה ה-20, יפן עשתה זאת שנית כאשר התגלו סכסוכים דומים בינה לבין רוסיה. במהלך מלחמת סין-יפן (1895-1894) ומלחמת רוסיה-יפן (1905-1904) הצבא היפני נלחם בחזיתות שונות בקוריאה ובמנצ'וריה שבסין.
שבת, 04.01.20
"זפת וחלב"
האמנות המקומית, הישראלית והפלסטינית כאחד, חידדה לאורך הדורות את מבטה כלפי נוף המולדת, מבט הנושא באופן מסורתי זרעי מועקה ודאגה – הן ברובד האישי־קיומי והן ברובד ההיסטורי והגיאו־פוליטי. אולם השיח האמנותי המקומי סביב נושא זה המעיט לעסוק בהיבטיו המגדריים. בשיח האמנותי הישראלי והפלסטיני גם יחד על פי רוב לא קיימת הבחנה בין המבט הגברי לבין המבט הנשי בהתייחס לנושא טעון זה. מקבץ התערוכות מבקש לעסוק בסוגיה מורכבת זו, שעל פי רוב לא נוהגים להתייחס אליה.
שישי, 24.01.20
"הרמן שטרוק: מולדת זרה"
הרמן שטרוק, יליד ברלין, היה נטוע היטב בעיר הבירה. הוא למד באקדמיה לאמנות בברלין, והיה חבר באגודת האמנים של עיר זו. גם כאשר עזב את גרמניה ב־1922 לטובת חיפה, הוא המשיך להחזיק בסטודיו שלו ברובע הנזה שבברלין. עד שנת 1933 ביקר בקביעות בגרמניה, בעיקר בחודשי הקיץ. באותם ימים עיר הבירה הגרמנית הפכה לכרך מודרני שוקק תנועה וחידושים. במקביל לכך, באותה עת גבר מקומם של האידיאלים הכפריים, למרות הירידה במעמד הכלכלי של אזורי הכפר. כמי שהיה חשוף למגמה זו, בתקופה הברלינאית שלו שטרוק הרבה לעסוק במראות הנוף הכפרי הגרמני. עבודות אלו עומדות במרכזה של תערוכה זו.
שישי, 24.01.20
"נפקדת נוכחת"
שני העשורים האחרונים הביאו את האמניות הפלסטיניות לקדמת הסצנה האמנותית בישראל. ניתן למקם אמניות אלו במסגרת הפרויקט הפמיניסטי, שמבקש לחתור תחת ההבחנות המגדריות כאקסיומות חברתיות. מצד אחד סיפור המסגרת הלאומי הוא השדה האמנותי שמתוכו אמניות אלה שואבות את ייצוגן. מצד שני סיפורן הביוגרפי ממקם אותן במערכת רב־תרבותית, שבה כאזרחיות תחת כיבוש, כמיעוט במולדתן, כפליטות וכמהגרות, הן קושרות את עצמן למערכת הזהות הפלסטינית באופן מורכב ומרובה פנים.
שישי, 24.01.20
"זיכרונות נבדלים" מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון
התערוכה מציגה עבודות מתוך הרכישות החדשות של מוזיאון חיפה לאמנות. הרחבת האוסף, שימורו והצגתו הוא חלק חיוני וחשוב מפעילות המוזיאון. יותר מכול, האוסף הוא אשר מגדיר את אופיו של כל מוזיאון. בשנת 2018 מוזיאון חיפה לאמנות רכש יצירות אמנות ישראליות עכשוויות – כולן נוצרו משנת 2000 במגוון סוגי מדיום: ציור, רישום, פיסול, מיצב וצילום. חלקן טרם הוצגו לקהל.
שישי, 24.01.20
"מסיבת הרס": משיכון למגדל
השיכון ציבורי נתפס כבעל דמות ברורה: בניינים טוריים אחידים בני שלוש-ארבע קומות, שנבנו בשנות החמישים והשישים. בסרטים הישראליים משנות השמונים ואילך ה"שיכונים" משמשים תפאורה למקומות העלומים של "ישראל השנייה". אלו הם המקומות הדחויים, הפריפריאליים, המזרחיים, שמתאפיינים בנוף עירוני מונוטוני. הם מייצגים את הפטרונוּת של הממשלה, שהחליטה על בנייתם ואִכְלסה אותם בעולים חדשים מעוטי יכולת ומחוסרי דיור, במטרה לממש את המדיניות הציונית של כיבוש המרחב. מה רבה אפוא השמחה שבמסגרת פרויקט "פינוי בינוי" יזמים פרטיים הורסים את השיכונים ובונים תחתם מגדלי מגורים מצופי אבן נסורה. "זוהי סיטואציה שכולם מרווחים בה", אומרים היזמים, בשעה שהם מכנסים מסיבות דיירים עם אורחים מכובדים לחגוג את פעולת ההרס, וכולנו אומרים "אמן".
שבת, 08.02.20
"Fake News – Fake Truth"
אנו חיים היום במפנה היסטורי של "משטר פוסט־אמת", שבו הסוכנים הפוליטיים משתמשים במניפולציות מתוחכמות כדי לשלוט בדיון הציבורי. מושגים חדשים מציינים כיום את עיוות האמת: "אמיתיוּת" (truthiness), "פייק ניוז" (fake news) ו"עובדות אלטרנטיביות" (alternative facts). המפנה הרדיקלי של טשטוש גבולות בין בדיון למציאות, בעולם שנשלט על ידי פוליטיקת פוסט-אמת, עומד במוקד עניינו של אשכול התערוכות הנוכחי. העבודות מדגישות כי האמת עצמה הפכה להיות רק אופציה אחת מבין שלל נקודות המבט בעידן האינטרנטי, שבו ההיררכיות מתרסקות. האמנים משתמשים באסטרטגיות של רמייה ובדיה – כגון שימוש בדמויות בדויות, מעשי קונדס והתערבות במציאות באמצעות התחזות. הם מבקשים להאיר את משבר האמון בתרבות התקשורת, בעיקר בעקבות השפעת האינטרנט.
!OVERLOAD
אוצרת: רויטל סילברמן גרין
התערוכה עוסקת בתופעה של עומס יתר בעידן הפוסט־עובדתי, המאופיין בהסתמכות רבה מדי על המדיה החברתית כמקור מידע. נטייה זו נובעת מאובדן אמון במוסדות הרשמיים, העיתונאיים והחדשותיים ומעומס המידע. בעידן זה כמות בלתי פוסקת של גירויים ממסכת את האמת ומקשה על שיקול הדעת ועל זיקוק המסרים. בהתייחסות לכך, התערוכה מבקשת לבחון כיצד התופעה של עומס יתר באה לידי ביטוי באמנות ומציגה פרויקטים של שלושה אמנים: רונית ברנגה, כריסטינה דה מידל ואלון קדם.
רביעי, 06.11.19
כתבו לנו ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם האפשרי