תערוכות

אשכול תערוכות אביב 2026 מתמקד באתר תל שקמונה ובייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים – פעילות שהתקיימה במקום בעת העתיקה. האשכול כולל תערוכה היסטורית־ארכיאולוגית חדשה, המוקדשת לייצור צבעי הארגמן והתכלת. כמו כן, נכללות בו תערוכות אמנות המגיבות לנוכחות יוצאת הדופן של התל במרחב העירוני ולעקבות הזמן האבוד הגלומים בו. תערוכות אלו מצטרפות לתערוכה "תל הדגים", המציגה ממצאים שהתגלו במקום ומעידים על רצף התיישבות ארוך במיוחד – מתקופת הברונזה המאוחרת ועד שלהי התקופה הביזנטית.

מסע מרתק בעקבות ה"זהב סגול" של העת העתיקה: מהסודות המקצועיים של הפקת הארגמן מחלזונות ימיים ועד לאריגי מלכות של קיסרים וכהנים. בכמוסת זמן זו נחשוף את "הקשר החיפאי" דרך ממצאי תל שקמונה, ששימש כמרכז ייצור ארגמן בקנה מידה תעשייתי לאורך תקופת הברזל, נתוודע לסיפורם של הפיניקים, "אנשי הארגמן", ונגלה כיצד הפך חילזון קטן לסמל של עושר, מעמד וקדושה ברחבי העולם הקדום.

בכמוסת זמן זו נצלול אל סיפורה של התכלת – הנקשרת במקורות היהודיים בים וברקיע, באבן הספיר ובכיסא הכבוד: ממצוות שזירת פתיל של תכלת בטלית דרך התעשייה המשגשגת לייצור הצבע בחופי חיפה. נלמד על ההבדל בין הצבע המקורי שהופק מחילזון ימי לזיופי ה"קלא אילן", ונבין למה דווקא המונופול האימפריאלי על ייצור הצבע הפך את גדילי הציצית ללבנים. נצא למסע בין קדושה, יוקרה וחידה מדעית: מדוע נעלם הצבע היקר ביהדות למאות שנים, וכיצד התגלה מחדש?

התערוכה של מאיה גרצפלד בוחנת את העקבות האבודים של מלאכת ייצור הארגמן בתל שקמונה. ייצור הצבע היקר בעולם העתיק היה סוד שגשוגו של האתר, שנמצא לא הרחק מכאן על שפת הים. צבע הארגמן, שהופק בתהליך כימי מורכב מגופם של חלזונות ימיים, הפך את המקום למרכז כלכלי ומסחרי משמעותי על חופה של חיפה הקדומה.

תערוכת האמנות הקבוצתית "התל ואני" בוחנת את תל שקמונה ומגיבה לנוכחותו יוצאת הדופן במרחב העירוני. התערוכה כוללת עבודות המתייחסות ישירות לחוויית השיטוט והשהייה בתל ובסביבתו ולמשמעותו כאתר ארכיאולוגי. לצדן מוצגות יצירות שעוסקות באופן מופשט יותר בקו החוף ובקשת הצבעים הייחודית שבין התכלת (כחול־סגלגל) לארגמן (סגול־אדמדם). העבודות נעות בין דו־ממד לתלת־ממד, בין שימוש בבד ובנייר, ועשויות בטכניקות של צילום, ציור, פיסול ואריגה. הן מעוררות תחושה גופנית כמעט של הנוף, על יופיו ופגיעותו – במגעו עם האוויר, האור, המלח, המים והזמן החולף.

התצוגה החדשה כוללת דגמים של מספר אוניות שילומים של "צים", שנועדו לשימושים שונים: דגן, האונייה הראשונה שנתקבלה במסגרת ההסכם, שימשה למטען, וגם עמפעל שימשה למטרה זו. האוניות ישראל וציון נועדו לשימוש מעורב של נוסעים ומטען, ואילו ירושלים הייתה אוניית נוסעים. האונייה הר גלעד של חברת "אל־ים" שימשה להובלת מטען כללי וקירור. עוד מוצגים בתערוכה רגעים היסטוריים בסיפוריהן של האוניות, כפי שאלו תועדו ביומני החדשות, בתצלומים, בעלונים פרסומיים ועוד.

תופעת הפיראטיוּת - השוד הימי - התפתחה מאז שהחל האדם לסחור באמצעות כלי שיט, והיא שגשגה בעיקר באזורים של שלטון רופף. הפיראטיות התקיימה כבר בעת העתיקה בים התיכון ובים סין והגיעה לשיאה במאה השבע־עשרה באוקיינוס האטלנטי, עם עליית הקולוניאליזם האירופי והתפתחות נתיבי הסחר עם "העולם החדש".

כמוסת זמן זו כוללת כלי זכוכית עתיקים ומרהיבים מאוסף המוזיאון, ובהם מיכלי אחסון לבושם, קנקנים, כדים, קערות, תכשיטים, ועוד.

כמוסת זמן זו כוללת מוצגים נדירים ומרהיבים מאוסף הקרטוגרפיה של המוזיאון, ובהם: מפות שנוצרו באירופה במאות ה־18-15בעקבות התגליות הגדולות והבנת מבנה העולם, גלובוסים עתיקים, מפה נדירה לניווט חופי באמצעות קווי מצפן, מפות של ארץ ישראל, ועוד.