תערוכות

התצלומים באוסף הנדרסון משקפים תקופה של שינויים ביפן, תום תקופת הבידוד תחת שלטון השוגונים של שושלת טוקוגאווה (1868-1603) והבהלה לקראת חברה תעשייתית מודרנית המבוססת על טכנולוגיה מערבית שאפיינה את תקופת מייג'י (1912-1868).

גנמיי טאקאהאשי (Genmei Takahashi) נולד בקיוטו בשנת 1942.

יפן, השוכנת בשרשרת איים בלב ים ממזרח ליבשת אסיה, היא ארץ שהטבע חנן אותה בשפע מים מתוקים ובמשקעים הממלאים את נהרותיה ואגמיה, ובמפלי מים לרוב.

ציוריו של שיגרו מאטסוזאקי (Shigeru Matsuzaki), כמו איורים לספרי אגדות לילדים, לוקחים אותנו למסע בעולם קסום של חלומות.

ינשוף, עורב, או דמות נזיר נודד במרחבי שלג אינסופיים, המוצגים בהומור שנון בהדפסי עץ במונו־כרום שחור עם שני כתמים אדומים קטנים על נייר מחוספס, הם סימני ההיכר שהיצירה אינה אלא של האמן אקיאמה איוואו (Akiyama Iwao).

האמנות היפנית המודרנית היא קוסמופוליטית בעיקר בשל מהירות השגת המידע, הניידות של האמנים והתערוכות הבינלאומיות שהם נוטלים בהן חלק.

בראשית המאה העשרים יובאה ליפן לראשונה טכניקת הכרומו־ליטוגרפיה לדפוס. באותה עת הופיעה סדרת כרזות שנושאה היה נשים יפות. הכרזות מוסגרו והוצגו באולם סגור ולא הודבקו על לוחות מודעות ברחובות כמקובל במערב.

פריחת הדובדבן (Sakura) מייצגת יותר מכול את בוא האביב ביפן. הסאקורה הוא סוג של עץ דובדבן שאינו מניב פירות. פריחתו הקצרה, כשבוע ימים בלבד, מסמלת את העולם החולף וצבעו הלבן ורדרד את ערכי הטוהר והפשטות היפניים המסורתיים.