תערוכות

השינויים הפוליטיים בעולם המערבי הביאו דמוקרטיות רבות ל "מצב חירום" תמידי, המוביל לשחיקת זכויותיהם של אזרחים ומוסדות. אשכול התערוכות החדש עוסק בתגובתם של אמנים לצמצום והגבלת החופש האזרחי, בארץ ובעולם. התערוכות השונות מתייחסות לנושאים חברתיים כמו הזכות להפגנה ולהגנה, זכויות הנשים, זכויות הקהילה הלהט"בית וזכויות הפליטים. אמנים רבים נוקטים באסטרטגיה של אקטיביזם אמנותי, ומעלים את השאלה האם בכוחה של האמנות העכשווית לתפקד כזירה של מחאה פוליטית. וזאת בניגוד לדעה הרווחת כי רוח המהפכה תמה וכל צורה של ביקורת עתידה לעבור צנזורה מסרסת.

אשכול התערוכות מציג אחת עשרה תערוכות חדשות מתוכן חמש תערוכות יחיד ושש תערוכות קבוצתיות. בתערוכות יציגו כשבעים אמנים ישראליים ובינלאומיים. האשכול עוסק בטשטוש הגבול בין המרחב הציבורי לבין המרחב הפרטי, אקסהיביציוניזם, נרקיסיזם ומציצנות, מהנושאים הבוערים של המאה העשרים ואחת.

אנו חיים כיום בעידן של "מצב חירום", על פי הגדרתו של התיאורטיקן האיטלקי ג'ורג'ו אגמבן (Agamben). זהו מצב שבו הממשל טוען כי הגבלת החירות האישית חיונית לצורך שמירה על החירות הארצית. אין זה מצב של כאוס או אנרכיה, כיוון שהשעיית החוק מתרחשת בהקשר חוקי. ואכן, נראה כי כיום זוהי פרקטיקה מרכזית במשטרים דמוקרטיים. בדמוקרטיות המערביות התהוותה מגמה שלא להכריז על כך באופן רשמי.

תערוכה זו מתמקדת בתופעת הסלבריטאיות של ימינו, שבה ההקרבה של חיי הפרט היא אולטימטיבית והכול מגויס כדי לספק את הצמא להכרה, לסיבוב קצר ככל שיהיה בקרוסלת התהילה המסחררת.